<h1>הערות שוליים על תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן</h1>
<h2> ז</h2>
*) גירסתו בגמרא היתה, קמי׳ דר״כ ואמר לי כו׳ ואמרית ליה וכו׳, וכ״ה הגי׳ בהנימוקי יוסף ע״ש. וגי׳ הרשב״ם ואמרית ליה ואמר לי, ורב אשי הוא דאקשי ור״כ מתרץ ליה. ע״ש שמפרש באופן אחר, ועי׳ במל״מ הלכות מכירה פ״ו הי״א: המגיה
<h2> לה</h2>
*) קבלת חרם בין תובע לנתבע היא מין שבועה וקיל משבועה, והיו משתמשין בה במקום שאין חיוב שבועה, בכדי לאמת הטענה. ובזמנינו כל דיני ממונות ושבועות וקבלות הכל על פי דיני וחוקי הממשלה:
<h2> קכד</h2>
*) אינו במשנה רק מימרא דרבא (זבחים צ״ח:) ומובא בר״ש מקוואות פ״ט מ״ו:
<h2> קלג</h2>
*) תשובה הזאת נמצאה בתשובת הרשב״א סימן אלף רל״ז ומה שנחסר שם נמצא בזה בביאור יותר:
<h2> רמא</h2>
*) בזמן הזה אין נוהגין דיני חרם ע״פ דינא דמלכותא:
<h2> רמד</h2>
*) בזמן הזה אין נוהגין דיני חרם ע״פ דינא דמלכותא:
<h2> רנה</h2>
*) בזמננו אין דין חרם נוהג ע״פ דתי המדינה:
<h2> רנז</h2>
*) בזמננו אין דין חרם נוהג ע״פ דתי המדינה:
<h2> רסא</h2>
*) בזמננו אינו נוהג ענין נדוי ע״ש דינא דמלכותא:
<h2> רסג</h2>
*) בזמננו אינו נוהג ענין נדוי ע״ש דינא דמלכותא:
<h2> רסד</h2>
*) בזמננו אינו נוהג ענין נדוי ע״ש דינא דמלכותא:
<h2> רעז</h2>
*) בזמננו אין דין חרם נוהג ע״פ דתי המדינה:
<h2> רפ</h2>
*) דיני חרמים אינו נוהג בזמננו ע״פ דתי המדינה, ומה שנוגע להיתר נדרים ושבועות, לא שייך רק לנדרים ושבועות שנוגעים רק לעצמו של הנודר והנשבע, אבל לא ח״ו מה שנודר או נשבע לחבירו, ומכ״ש מה שנוגע להממשלה, כי לזה אין שום היתר מועיל, והעובר ע״ז יהיה לדראון עולם, כמבואר בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים, וכמבואר בתשובה זו עצמה:
<h2> רפח</h2>
*) דיני חרמים אינו נוהג בזמננו ע״פ דתי המדינה, ומה שנוגע להיתר נדרים ושבועות, לא שייך רק לנדרים ושבועות שנוגעים רק לעצמו של הנודר והנשבע, אבל לא ח״ו מה שנודר או נשבע לחבירו, ומכ״ש מה שנוגע להממשלה, כי לזה אין שום היתר מועיל, והעובר ע״ז יהיה לדראון עולם, כמבואר בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים, וכמבואר בתשובה זו עצמה:
